החלטה בתיק על"ח 46959-01-13

1.     בפני בית הדין בקשה לצו מניעה זמני, אשר ימנע את התייצבותה של המשיבה, לעבודה אצל המבקשת.

בנוסף מבוקש כי בית הדין יקבע שהמבקשת איננה חייבת לשלם את שכרה של המשיבה ולחילופין, לשלם למשיבה את שכר היסוד, וזאת עד להכרעה בתיק העיקרי או עד לאחר תום התקופה המוגנת, לפי המוקדם מביניהם.

2.      מאחר ובהליך זמני מדובר, כל קביעות בית הדין הנן לכאורה ועל סמך מה שהוצג בפניו בהליך זה.

העובדות לכאורה

3.     המבקשת, הגב' זמירה גולן, היא הבעלים של סוכנות ביטוח  " מורי סוכנות לביטוח" העוסקת בביטוחי רכב, דירות ורכב וכן בביטוחי חיים וביטוח פנסיוני.

בעסק 5 עובדים, ביניהם המבקשת והמשיבה.

4.     המשיבה, הגב' רויטל אילוז, החלה את עבודתה אצל המבקשת ביום 19/2/10, כפקידת ביטוח בתחומי רכב, דירה ורכוש (ביטוח אלמנטרי).

5.     המבקשת הפעילה וניהלה את סוכנות הביטוח מביתה הפרטי, עד חודש 2/12, שאז שכרה נכס (משרד) בירושלים לשם העבירה את פעילות סוכנות הביטוח.

6.     ההתקשרות עם בעלת הנכס התבצעה באמצעות בנה של בעלת הנכס, מר אברהם לוי ( אשר לימים הפך לבן זוגה של המשיבה ואבי הילד שנולד ב- 17/1/13).

יצוין כי מעבר להסכם השכירות בנכס, סוכם בין המבקשת למר לוי, כי מר לוי רשאי לעשות שימוש במשרדים אותם שכרה המבקשת, מפעם לפעם בקשר עם עסקיו הפרטיים.

7.     זמן קצר לאחר שהמבקשת העבירה את פעילות העסק למשרדיה החדשים, התגלעו חילוקי דיעות בין המבקשת למר לוי, בקשר עם השימוש אשר עושה מר לוי במשרדי המבקשת.

חילוקי דעות אלו הסלימו והפכו למאבק מר מלווה בעימותים קשים בין המבקש למר לוי, הגובלים באלימות.

8.     כפועל יוצא, בחודש 11/12 הגישה המבקשת בקשה בבית המשפט השלום בירושלים, למתן צו מניעת הטרדה מאיימת, על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת התשס"ב - 2001 כנגד מר לוי, ובקשתה נענתה. הוצא צו ע"י ביהמ"ש כנגד מר לוי.

בנוסף הגיעו המבקשת ומר לוי להסכם לפיו לשם סיום הסכסוך תפנה המבקשת את הנכס וביום 25/11/12 פינתה המבקשת את הנכס .

9.     לאחר מעבר הסוכנות למשרדים (בחודש 2/12) נרקמו יחסים בין המשיבה לבין מר לוי והמשיבה אף הרתה כתוצאה מיחסים אלו.

10.                        ביום 23/9/12 הודיעה המבקשת למשיבה על הוצאתה לחופשה בתשלום, בנימוק של הרעה משמעותית שחלה בהתנהלותה המקצועית והאישית, וכן מסרה לה כי בכוונתה לפנות לממונה על עבודת נשים לקבלת היתר לפיטוריה, לאור הריונה של המשיבה, ועד לקבלת אישור הממונה תשהה המשיבה בחופשה בתשלום.

11.                        בפנייתה לממונה על חוק עבודת נשים לקבלת היתר לפיטורי המשיבה ציינה המבקשת כי, עד למעבר למשרדי הסוכנות בחודש 2/12 הייתה אכן שבעת רצון מעבודתה של המשיבה. אולם, לאחר המעבר למשרדים, ומאז החלה המשיבה בקשר אישי עם מר לוי, החל תפקודה של המשיבה להתדרדר. מר לוי שהה יותר ויותר זמן במשרדי הסוכנות בחברת המשיבה, בשעות העבודה והפריע למהלך העבודה התקין, המשיבה הרבתה להיעדר מהעבודה ללא הצדקה, לא ביצעה את תפקידה, זלזלה בביצוע העבודה וגרמה לפגיעה בשמה הטוב של המבקשת. בנוסף המבקשת מתחצפת למשיבה, מסרבת לקבל מרות, מקללת ועושה ככל העולה על רוחה. בנוסף חיבלה המשיבה בעבודת המבקשת. מדובר במקרה קיצון בו עובדת דואגת לאקלים שלילי במקום העבודה, לפגיעה במוניטין המשרד והתנהגותה איננה הולמת עובד. זו הסיבה לבקשה לקבלת היתר לפיטוריה.

12.                        המשיבה בתגובה ציינה בפני הממונה כי אין כל שחר לטענות המבקשת וכי פיטוריה נובעים מחייה האישיים.

13.                        ביום 24/1/13 ניתנה החלטת הממונה על עבודת נשים לפיה ההריון היווה גורם בהחלטת פיטוריה של המשיבה ולפיכך לא ניתן להתיר את הפיטורים.

הממונה ציינה בהחלטתה את הדברים הבאים: " המעבידה ממשיכה בהעסקת העובדת... לפיכך ונוכח העלאת שכרה של העובדת בחודש ינואר 2012, אני מוצאת כי המעבידה הייתה שבעת רצון מתפקודה של העובדת עד למעבר למשכן החדש בחודש פברואר 2012."